ערן ניסן
דור חדש בפוליטיקה
.נשנה. נתקן. נרפא. נבנה
...לא צריך "לדמיין" אותי בכנסת. הנה אני
למה אני מתמודד?
אני גר ביפו, נשוי לשיר ואבא של אלה בת השנה וחודשיים. אני מגיע לפריימריז אחרי יותר מ-10 שנים של עבודה ציבורית ופוליטית. ב-4 השנים האחרונות הייתי מנכ"ל תנועת 'מחזקים למען השלום והדמוקרטיה'. את התואר השני שלי עשיתי בניהול מצבי חירום ואסון. זה לא קשור למשפ ט שכתבתי לפני אבל זה תואר עם שם מגניב ממש וחשבתי שזה יהיה נכון להכניס את זה איפשהו כאן. במחשבה שנייה, נראה לי שבאמת חסר קצת ניהול למצב חירום והאסון שהוא מדינת ישראל בשנים האחרונות.
אני חלק מדור שמשלם את המחירים הכבדים ביותר על הכשלונות של ההנהגה הנוכחית: בחיים שלנו, בכיס ובחסכונות שלנו, בנפש שלנו, בעתיד שלנו.
אבל אנחנו גם הדור שיש לו הכי הרבה מה להרוויח משינוי אמיתי.
אני מתכוון להביא לכנסת את הסיפור של הדור שלי.
הדור שלי מלא בהורים צעירים, בסטודנטים, במילואימניקיות, ברופאות ומורים, באזרחים יהודים וערבים שיודעים שמגיע לכולנו לחיות כאן חיים טובים ובטוחים.
כל החיים שלנו שרדנו תחת ממשלות גרועות ומושחתות, שמכרו אותנו והקריבו אותנו ושלחו אותנו להרוג ולמות כדי שהם יוכלו להמשיך ולהיאחז בכיסא.
אני רוצה להיות חבר כנסת כי הגיע הזמן שנציגי הדור שלי ישתלבו בהובלת המדינה לעתיד של שלום, ביטחון, צדק ושוויון.
סרטון שווה אלף תמונות
אם פודקאסטים זה הקטע שלך...
לפעמים צריך יותר מדקה וחצי. הנה שיחות עומק, ראיונות ופודקאסטים שבהם השתתפתי.
קצת מִסְְפָרִים
7
שנים בהובלת תנועת 'מחזקים למען השלום והדמוקרטיה' לימדו אותי שפוליטיקה טובה לא יכולה להיות מנומסת מדי, עמומה מדי או עסוקה רק בלצאת בסדר. פוליטיקה טובה צריכה להיות בוטה כשצריך, בועטת כשצריך, ערכית תמיד, ובעיקר אפקטיבית. כמי שהוביל תנועה דיגיטלית שמגיעה ליותר ממיליון ישראלים בחודש, ניהל צוות, קמפיינים מורכבים, שותפויות וגיוס של מיליוני שקלים, למדתי איך הופכים רעיונות לכוח ציבורי ואיך מניעים אנשים לפעולה. את הניסיון הזה אני מביא לכנסת: לדבר ברור, להילחם חכם, לבנות כוח למחנה הדמוקרטי־ליברלי, ולא לפחד להגיד את מה שצריך להיאמר (ובסרטון ורטיקלי בפחות מדקה)
2
מספר הפעמים שמצאתי את עצמי מטפל בפצועים באמצע אירוע רב נפגעים.
הפעם הראשונה הייתה ב-7.10, כשהייתי בדרום עם שיר, בת הזוג שלי,
והגעתי לסורוקה בדיוק כשהגל הראשון של הפצועים הציף את בית החולים.
אני חובש ונהג אמבולנס מתנדב במד"א כבר 11 שנים, אז שלפתי כפפות והתחלתי לטפל.
העברתי את כל היום הארור הזה בסורוקה, מוקף ברופאים יהודים וערבים שעבדו במקצועיות ונחישות כדי להציל חיים.
הפעם השנייה הייתה ב-1.10.24, יום לפני ראש השנה, כששיר ואני מצאנו את עצמנו בלב זירת הפיגוע ברכבת הקלה ביפו. בתוך כל היריות, רצתי לחפש פצועים, ומצאתי נערה בת 17 עם פציעת ירי מורכבת ביד שלה. שמתי לה חוסם עורקים ונשארתי איתה עד שהגיעו כוחות הפינוי. כששיר ואני חזרנו הביתה, היו אזעקות של טילים מאיראן. באותו ערב איתמר בן-גביר הגיע לזירת הפיגוע ועשה את הריקוד על הדם הרגיל שלו, אז עליתי להתראיין בחדשות 12 עם חולצת FCK BNGVR. אני יודע שזה אולי נשמע שולי ושטחי, אבל אם צריך עוד המחשה לכישלון של ממשלת ימין-על-מלא: העובדה שהייתי צריך לזרוק יותר מדי בגדים לפח כי הם היו מלאים בדם.
9
שנים הייתי חניך בתנועת הצופים.
נולדתי בכפר-סבא, בגיל 4 עברנו לכוכב-יאיר.
בכיתה ד' הצטרפתי לשבט "צור".
מכיתה ד' עד כיתה יב' הצופים היו במידה רבה מרכז החיים שלי.
להיות חלק מתנועת נוער שינה את איך שאני תופס את עצמי בתוך הקהילה שלי, החברה שלנו והמדי נה שלנו.
הצופים לימדו אותי את הכוח של קבוצה, את החשיבות של ערכים, את המשמעות של אחריות אישית.
תשאלו כל בוגר תנועת נוער, והוא או היא יגידו לכם שהשיא של השיא של ה-9 שנים האלה הוא מחנה הקיץ של כיתה י"ב. כשאני התכוננתי למחנה הקיץ, המשפט שחזרנו עליו שוב ושוב היה: "מחנה מנצח בונים עם עצים ולא עם עצות". כשאמרנו את זה אז התכוונו למחנה ביער עם סנדות וחבלים, היום אני משתמש במשפט הזה כדי לדבר על המחנה הדמוקרטי-ליברלי. העתיד שמגיע לנו כאן לא יגיע אם נגיד מה "צריך לעשות" או מה "צריך שיקרה", אלא כשניקח צעד קדימה ונגיד בדיוק מה אנחנו מתכוונים לעשות. אז הנה, אני רץ לכנסת כדי לתקן את כל הנזק שהימין עשה פה בעשרות השנים האחרונות, כדי לבנות פה מדינה שאפשר להיות גאים בה, שאפשר לגדל בה ילדים, שאפשר לחיות בה חיים טובים ובטוחים בכבוד.
4
שנים שירתתי בצה״ל. הייתי לוחם ומפקד בקבע ביחידת עוקץ בין השנים 2009–2013.
לכלבה שלי קראו גיגי. רועה בלגית קטנה, חכמה וממזרית, שאיתרה מטענים והלכה איתי למאות משימות בגבול לבנון וסוריה, בגדה המערבית ובעזה. מוצב נחל עוז היה הבית השני שלי, ובתפקיד האחרון שלי הייתי אחראי על כל כלבי איתור המטענים בגזרת הדרום.
השירות שלי היה משמעותי, מגוון, מטלטל וגם טראומטי. הוא לימד אותי מקרוב מה המשמעות של ביטחון, מה המחיר של פחד, ומה קורה כשמדינה בוחרת לנהל סכסוך במקום לפתור אותו.
אני יודע איך נראה טרור. אני יודע איך זה מרגיש כשיורים עליך. ראיתי בעיניים את המחיר שמשלמים חיילים, אזרחים ומשפחות כשאין למדינה אופק מדיני וכשהימין הופך את הביטחון שלנו לסיסמה במקום למדיניות.
החוויות שלי מהשירות הצבאי לא הרחיקו אותי מהמאבק לשלום. הן דחפו אותי אליו. אני מביא איתי לפוליטיקה ניסיון של מי שהיה שם, ראה את המציאות מקרוב, ומבין שביטחון אמיתי לא בונים רק בכוח. בונים אותו באומץ, באחריות, במדיניות ובתקווה.
דברים שכתבתי
יש כאן שלושה פוסטים שכתבתי, אבל מוזמנים ומוזמנות לעשות לי סטוקינג בפייסבוק, באינסטגרם, בטוויטר (כן, אף אחד לא קורא לזה X), או בטיקטוק. פרסמתי בעשור האחרון גם לא מעט טורי דעה, אבל ל"הארץ" יש חומת תשלום, אז לא רציתי לשים אותם פה, סתם לעצבן את אלו מבינינו שאין להם מנוי